כיפה (יהדות)

כיפה היא פיסת בד או סריג דקה ולרוב עגולה שאותה חובשים על ראשם יהודים דתיים כסימן ליראת שמים. גם אנשי דת נוצרים ומוסלמים אדוקים בדתם נוהגים לחבוש כיפה.

קובץ:Kippa judentum.jpg

כיפה על ראש גבר

הכיפה נחבשת בזמן תפילה או לימוד תורה, אולם כיום יהודים דתיים נוהגים לחבוש כיפה במשך כל שעות היום. באופן מסורתי גברים חובשים כיפה, ואילו נשים עוטות כיסוי ראש מלא. אולם יש נשים רפורמיות ואף קונסרבטיביות החובשות כיפה, גם הן בעיקר בשעת תפילה ולימוד תורה.

מקור המנהג

המקור לחבישת הכיפה אינו ברור. המקור הראשון מובא בתלמוד (מסכת שבת) לגבי האמורא רב נחמן שבילדותו איצטגנינים (קוראים בכוכבים) אמרו לאימו שהילד יהיה גנב, ויעצו לה חכמי הדור לכסות את ראשו כסגולה ליראת שמים. ואכן, מסופר כי כשהיה בראש גלוי התפתה. בתלמוד הבבלי כתוב: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (=תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש" (שבת קיח ע"ב). במקום אחר מובא נושא זה בשינוי קל: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי" (קידושין לא ע"א). בעקבות דברים אלו, פסק ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב,ו).

כיפות למכירה בירושלים, יוני 2004

למרות שחבישת הכיפה אינה ציווי, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים התייחסו ללבישת הכיפה בחומרה, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. מפסיקת הפוסקים הראשונים ניתן להסיק כי חבישת כיפה לא היתה רווחת באותה עת מחוץ לבית הכנסת, נהוג להניח כי חבישת כיפה כמעשה של יום יום, במהלך כל היום אצל אשכנזים החלה רק אחרי פרסומו של שולחן ערוך ב-1565.

הכיפה כמסמלת מגזר מסוים, בתמונה כיפת נ נח

סיבות לאי-חבישת כיפה

ר' יוסף קארו פעל במאה ה-16, ובדורו חי המהרש"ל שלטענתו אין כל בסיס הלכתי לחבישת כסוי ראש לגבר; בתשובה לשאלה על המנהג לכסות את הראש בשעת עשיית דבר קדושה, ענה מהרש"ל: "אין אני יודע איסור לברך בלא כיסוי". הוא סבור כי רב הונא פעל מתוך מידת חסידות, שאינה מחייבת את כלל הציבור. הוא אף מצר על מנהגי הציבור בימיו שמחמירים בזוטות ומקילים בחמורות: "משמע דווקא בקומה זקופה הוא איסור, אבל בגילוי הראש אין בו איסור, אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכוח מידת חסידות; ועכשיו הוא להפך - בקומה זקופה אינם נזהרים, ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון, ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות, אלא סוברים דת יהודית הוא" (שו"ת מהרש"ל סימן עב). מסקנתו היא, שרק כאשר אדם עוסק בדבר קדושה (כמו תפילה), עליו לכסות ראשו (ואף זאת ממידת חסידות), אך אין חובה לכסות הראש במצבים אחרים. פוסק ההלכה הרב יוסף קאפח אמר בתשובה לשאלה, שאין כל בסיס הלכתי לחבישת כסוי ראש, אלא שחבישת כיסוי ראש ראויה ומכבדת את האדם.

יחד עם זאת, פוסקים שונים פסקו כי מאחר ואין חיוב הלכתי חד משמעי בנושא, מותר ליהודי ללכת בגילוי ראש באם כיסויו עלול להביא אותו לסכנה. בנוסף, נקבע כי בעיסוקים בהם חבישת כיפה עלולה לסכן את האדם (למשל בהיותו קוטף על עץ) יהא האדם פטור מחבישתה.

זיהוי חברתי

כיום יכולה הכיפה לרמוז על החוג והזרם הדתי שאליו משתייך החובש אותה. הכיפה השחורה חובשים לרוב חרדים, כיפה סרוגה (שצבעיה מגוונים) חובשים דתיים לאומיים ציוניים, כיפה סרוגה לבנה גדולה חובשים אנשי העדה החרדית וחסידי ברסלב, כיפה עם הכיתוב "יחי אדונו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" חושבים חלק קטן מחסידי חב"ד. בתוך ההגדרות הכלליות הללו ישנם תתי-גוונים רבים, שיש בהם כדי להעיד על השתייכותו החברתית של חובש הכיפה ועל מידת אדיקותו.

בשנים האחרונות התפתחה האופנה בקרב חובשי הכיפות הסרוגות, לסרוג דוגמאות וסמלים שונים על הכיפה עצמה (החל מהיחידה הצבאית אליה משתייך החובש וכלה בקבוצת הספורט האהובה), ואף להביע על גביה דעות פוליטיות. יש הרואים בגודל הכיפה ובמידת הצמדתה לראש עדות למידת אדיקותו של החובש אותה. "שבבניקים" עשויים לחבוש במהלך פעילויות אלו כיפה המייצגת זרם דתי שונה, בדרך כלל זרם דתי הנחשב אדוק פחות בעיני הזרם אליו הם משתייכים, כדי שלא לבייש את הזרם הדתי אליו הם משתייכים.

דורות אחרונים

גדולי הפוסקים האחרונים, ובהם שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה, ראו את כיסוי הראש כאקט הכרחי של צניעות וכחובה הלכתית.

בדורנו, הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחווה דעת", מביא שלדעת רוב פוסקי זמננו ישנה חובת בלבישת כיפה. הרב שי פירון מביא טעם נוסף בנוסף לטעם המקורי. טעם זה הוא ש"הכיפה היא סמל האדם הדתי. יש בה ביטוי להשתייכות, להזדהות כמו גם לקבלת העול הנגזרת מהיותנו חלק משומרי תורה ומצוות." בהמשך תשובתו מסביר הרב פירון את חשיבות הכיפה כסמל וכגורם מלכד: "הכיפה הינה גורם משמעותי בהצטרפותו של היחיד אל היחד, אל הציבוריות הדתית. לא רק מידת הענווה יש בכיפה אלא אלמנט מסוים של "גאוות יחידה" והשתייכות המסייעים ליחיד לפסוע בין שבילי עולם תוהה המחפש את דרכו, את זהותו."

חילונים רבים נוהגים לחבוש כיפה במהלך טקסים דתיים, כגון לוויה, אזכרה וקידוש. לעתים קרובות הם עושים כן מכיוון שאי-חבישת כיפה פוגעת רגשית בסובבים אותם.

גודל וצורת הכיפה

בכתובים אין התייחסות לכיפה וממילא אין התייחסות לצורתה או גודלה. מכיוון שכך קבעו הפוסקים כי אין חובת כיסוי הראש כולו בכיפה ואין משמעות לצורתה המדוייקת או לחומרי ממנה היא עשויה.

חבישת כיפה אצל נשים

מקובל כי נשים נשואות חייבות לכסות את שער ראשן מחמת הצניעות, בשנים האחרונות ניתן לראות נשים דתיות, הן בזרמים הקונסרבטיביים והרפורמיים ולהבדיל דתיות לאומיות שהמירו את כיסוי הראש המסורתי בכיפה (לרוב גדולה כך שתענה על מצוות הצניעות הנדרשת), כחלק מנושא הרצון לשוויון במקביל לקבלת עול מלכות שמים.

קישורים חיצוניים

• הלכות כיפה מאת הרב זלמן מלמד.
• למה חובשים כיפה?, מאת הרב שי פירון, אתר כיפה