האן קאנג

האן קאנג
한강
לידה	27 בנובמבר 1970 (בת 53); קוואנגג'ו, קוריאה הדרומית
מדינה	מדריד
מקום לימודים	אוניברסיטת יונסיי
שפות היצירה	קוריאנית
סוגה	רומן, סיפור קצר, מסה
יצירות בולטות	הצמחונית, Human Acts, Greek Lessons
תקופת הפעילות	מ-1995
פרסים והוקרה	פרס בוקר הבינלאומי (2016); פרס מדיסיס זר (2023); Yi Sang Literary Award (2005); Emile Guimet Prize for Asian Literature (2024); פרס נובל לספרות (2024); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	www.han-kang.net
חתימה

שם זה נכתב במקור בהתאם לסדר המזרחי; שם המשפחה הוא האן.

האן קאנג (בקוריאנית: 한강; נולדה ב-27 בנובמבר 1970) היא משוררת וסופרת דרום קוריאנית. ספרה המפורסם ביותר הוא "הצמחונית", אשר תורגם לשפות רבות. זוכת פרס בוקר הבינלאומי, ביחד עם מתרגמת הספר מקוריאנית לאנגלית דבורה סמית'. זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2024.

ביוגרפיה

האן קאנג נולדה בקוואנגג'ו, קוריאה הדרומית. כשהייתה בת עשר עברה עם משפחתה לסיאול, בירת קוריאה הדרומית, ושם גדלה. להאן שלושה אחים^[1]. אביה ואחיה היו סופרים, וכבר בגיל 14 החליטה אף היא להיות סופרת. מיד עם סיום לימודי התיכון החלה ללמוד ספרות קוריאנית עכשווית באוניברסיטת יונסי. ב-1993 פרסמה לראשונה שירים וסיפורים קצרים אינטרוספקטיביים, שזכו לתשבחות ופרסים. היא המשיכה בהתבוננות הפנימית ואף פנתה לבודהיזם. בחורף 1994 פרסמה האן קאנג את הסיפור הקצר "Red Anchor" (עוגן אדום) וזכתה בפרס ספרותי בסיאול, וב-1995 פרסמה אסופת סיפורים קצרים בשם Love in Yeosu^[2].

בראיונות ציינה שהיא החלה לכתוב רק לאחר שנערכו בחירות חופשיות בקוריאה הדרומית, לאחר תום המשטר הדיקטטורי שהחל בהפיכה הצבאית של פאק צ'ונג-הי ונמשך גם לאחר מותו.^[3]^[4] לדבריה, המצב הפוליטי החדש מאפשר לה ולסופרים דרום קוראנים נוספים לייצר כתיבה מסוג חדש. בתחילת שנות השלושים לחייה היא סבלה מכאבים בלי מוסברים בידיים שגרמו לה סבל רב. במשך שלוש שנים היא כתבה רק על ידי הקשה עם עט על מקלדת^[3].

בשנת 1998 השתתפה האן קאנג בתוכנית הכתיבה הבינלאומית באוניברסיטת איווה במשך שלושה חודשים, מטעם המועצה הקוריאנית לאומנויות.^[5]

יצירתה

ספרה המפורסם של האן קאנג ביותר הוא "הצמחונית" (אנגלית: The Vegetarian; קוריאנית: 채식주의자), שיצא לאור בשנת 2007. הספר מספר על אישה "רגילה" ששמה יונג הי שמחליטה להיות צמחונית. היא רואה בצמחונות דרך להימנע מלעשות רע, ולטהר את עצמה. לדעתה אכילת בשר מסמלת את האלימות של בני האדם. יונג הי מתחילה להזדהות כצמח, מפסיקה לאכול בכלל ואחר כך גם מנסה לצאת מגבולות הגוף הגשמי שלה ולהפוך לעץ. חלק מההשראה של האן קאנג לכתיבת הספר הוא משפט של יי סאנג, משורר קוריאני^[6]:

אני מאמין שבני אדם צריכים להיות צמחים

"הצמחונית" תורגם לשפות רבות, וזהו הספר היחיד של האן קאנג שתורגם לעברית (בהוצאת סאגה),^[7] עובד לסרט קולנוע, זכה בפרס הבוקר הבינלאומי נבחר על ידי הניו יורק טיימס לאחד מעשרת הספרים הטובים לשנת 2016.^[8]

האן מציינת את התקוממות קוואנגג'ו כאירוע מכונן בחיי משפחתה ושהשפיעה עמוקות גם על יצירתה. במאי 1980 יצאו סטודנטים ואזרחים רבים לרחובות במחאה על המשטר הצבאי שהחל בזמן עלייתו לשלטון של הנשיא צ'ון דו-הוואן^[9]. המהומות דוכאו על ידי הצבא ביד קשה ומאות אזרחים נהרגו. משפחה של האן עזבה את העיר כשנה לפני פרוץ ההתקוממות, והוריה הרגישו "אשמת ניצולים"^[4]. ספרה "Human Acts" ("פעולות האדם") נפתח בתיאור ההתקוממות^[3].

הרומן "אנחנו לא נפרדים" עוסק בקורבנות של אזורי עימות שנעלמו או נספו מתחת להריסות או בקברי אחים, מבלי שנפרדו מחבריהם וממשפחתם. הספר נועד לשמר את זכרם, ולהבטיח להם שהם לא יאבדו, יינטשו או יישכחו.

חיים אישיים

האן קאנג נשואה לפרופסור קיו הי, מבקר אומנות, ולשניים בן.

היא מלמדת כתיבה יצירתית במכון לאומנויות בסיאול, וכותבת סיפורים ורומנים.^[10]

יצירתה

רומנים

Black Deer - 1998
Your Cold Hands - 2002
The Vegetarian - 2007 (ראה אור בעברית בשם הצמחונית, תרגום מאנגלית על ידי שרון קרמנר, הוצאת סאגה, 2017)
The Wind Blows, Go - 2010
Greek Lessons - 2011
Human Acts - 2014
The White Book - 2016
We Do Not Part - 2021

שירים

Winter In Seoul - 1993
"I Put Dinner in the Drawer" - ‏2013

אוספי סיפורים קצרים

Red Anchor - 1994
Love in Yeosu - 1995
My Woman's Fruits - 2000
Yellow Pattern Eternity - 2012

פרסים

1999 - The 25th Korean Novel Award – עבור הנובלה "Baby Buddha".
2000 - Today’s Young Artist Award מ-Culture Ministry Korea.
2005 - YiSang Literary Award עבור "Mongolian Mark".
2010 - Dongri Literary Award עבור "The Wind Blows, Go".
2014 - Manhae literary prize עבור הרומן "Human Acts".
2015 - Hwang Sun-won literary award עבור הנובלה "While One Snowflake Melts".
2016 - פרס בוקר עבור הרומן "הצמחונית", ביחד עם דבורה סמית', שתרגמה אותו לאנגלית.
2023 - פרס מדיסיס עבור הרומן "Don't Say Goodbye"
2024 - פרס נובל לספרות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא האן קאנג בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של האן קאנג (באנגלית)
אתר סימניה
אתר טקסט
ריאיון עם האן קאנג, סרטון באתר יוטיוב

האן קאנג, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים

^ 960205 אתר קוריאני
^ Herald, The Korea (2016-05-17). "Han Kang wins Booker award" (באנגלית). נבדק ב-2017-11-24.
^ ¹ ² ³ Armitstead, Interview by Claire (2016-02-05). "Han Kang: 'Writing about a massacre was a struggle. I'm a person who feels pain when you throw meat on a fire'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-11-24.
^ ¹ ² Interview with Han Kang - The White ReviewThe White Review, www.thewhitereview.org (באנגלית)
^ האתר הרשמי של האן קאנג
^ כתבה מתוך הניו יורק טיימס - ‘The Vegetarian,’ a Surreal South Korean Novel
^ יוענה גונן, "הצמחונית": יצירה קודרת, מטרידה וסוחפת, באתר "הארץ", ‏4 ביולי 2017
^ כתבה מתוך הניו יורק טיימס - 10 הספרים הטובים של 2016
^ "Gwangju Massacre in South Korea". ThoughtCo. נבדק ב-2017-11-24.
^ %EC%B1%84%EC%8B%9D%EC%A3%BC%EC%9D%98%EC%9E%90/ Korean Literature in translation

[1] 960205 אתר קוריאני

[2] Herald, The Korea (2016-05-17). "Han Kang wins Booker award" (באנגלית). נבדק ב-2017-11-24.

[הערה_מספר_20171129065628:0-3] ¹ ² ³ Armitstead, Interview by Claire (2016-02-05). "Han Kang: 'Writing about a massacre was a struggle. I'm a person who feels pain when you throw meat on a fire'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2017-11-24.

[הערה_מספר_20171129065628:1-4] ¹ ² Interview with Han Kang - The White ReviewThe White Review, www.thewhitereview.org (באנגלית)

[5] האתר הרשמי של האן קאנג

[6] כתבה מתוך הניו יורק טיימס - ‘The Vegetarian,’ a Surreal South Korean Novel

[7] יוענה גונן, "הצמחונית": יצירה קודרת, מטרידה וסוחפת, באתר "הארץ", ‏4 ביולי 2017

[8] כתבה מתוך הניו יורק טיימס - 10 הספרים הטובים של 2016

[9] "Gwangju Massacre in South Korea". ThoughtCo. נבדק ב-2017-11-24.

[10] %EC%B1%84%EC%8B%9D%EC%A3%BC%EC%9D%98%EC%9E%90/ Korean Literature in translation

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)