לדלג לתוכן

סבטלנה אלכסייביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סבטלנה אלכסנדרובנה אלכסייביץ'
Святлана Аляксандраўна Алексіевіч
סבטלנה אלכסייביץ', 2013
סבטלנה אלכסייביץ', 2013
לידה 31 במאי 1948 (בת 76)
סטניסלב, ברית המועצות
מדינה בלארוס, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום בלארוסים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת
מקום לימודים Faculty of Journalism of the Belarusian State University עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית
סוגה רומן
זרם ספרותי ספרות ריאליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Zinky Boys: Soviet Voices from a Forgotten War, Voices from Chernobyl, War's Unwomanly Face, The Last Witnesses, Second-Hand Time עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית,
פרס מדיסיס,
פרס נובל לספרות
http://alexievich.info/indexEN.html
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סבטלנה אלכסנדרובנה אלכסייביץ'רוסית: Светлана Александровна Алексиевич; בבלארוסית: Святлана Аляксандраўна Алексіевіч) נולדה ב-31 במאי 1948) היא סופרת ועיתונאית בלארוסית, זוכת פרס נובל לספרות לשנת 2015.

אלכסייביץ' נולדה בעיר סטניסלב במערב אוקראינה לאב בלארוסי ולאם אוקראינית. אביה היה איש צבא ששב למולדתו לאחר שפרש מהכוחות המזוינים, והיא גדלה בבלארוס. ב-1966 החלה לעבוד ככתבת במספר מקומונים, וב-1972 סיימה תואר בעיתונות באוניברסיטת המדינה הבלארוסית במינסק. בין 1976 ל-1984 הועסקה כעורכת ובעלת טור בירחון הספרותי "ניוֹמן". ב-1983 התקבלה לאגודת הסופרים הכל-סובייטית, ומ-1989 היא חברה בסניף פא"ן בבלארוס.

היא המשיכה לקריירה בעיתונאות, ועסקה בראיונות עם עדים לאירועים הדרמטיים ביותר במדינה, כגון מלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן, התפרקות ברית המועצות, ואסון צ'רנוביל. לאחר רדיפה על ידי משטר לוקשנקו, עזבה בשנת 2000 את בלארוס. בעשור הבא של חייה קיבלה מקלט בערים פריז, גטבורג וברלין. בשנת 2013 חזרה אלכסייביץ' למינסק.

עבודתה הספרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסייביץ' אינה דוברת בלארוסית, וכתבה את כל יצירותיה בשפה הרוסית.[1] ספריה מתוארים ככרוניקה ספרותית של ההיסטוריה הרגשית של האדם הסובייטי והפוסט-סובייטי. בין יצירותיה הבולטות ביותר שתורגמו מבלארוסית לאנגלית, עדויות ממקור ראשון על מלחמת אפגניסטן, והספר 'קולות מצ'רנוביל' המתאר את קורותיהם של נפגעי אסון צ'רנוביל.

ספרה הראשון, 'פניה הבלתי-נשיות של המלחמה', יצא לאור בשנת 1985, הודפס פעמים רבות ונמכר במעל שני מיליון עותקים. ברומן זה היא מביאה מונולוגים של נשים המגוללות את סיפוריהן על מלחמת העולם השנייה, באופן ריאליסטי וקדורני שלא פורסם עד אז.

ספר נוסף, 'העדים האחרונים', מתאר זיכרונות אישיים וכואבים של ילדים במהלך המלחמה. תיאור המלחמה מבעד לעיני נשים וילדים, פורש לעיני הקורא עולם חדש ומלא של רגשות. בשנת 1993, היא פרסמה את הספר 'תחת לחש המוות', שמספר על המציאות ועל ניסיונות התאבדות עקב נפילת ברית המועצות. בתאוריה היא משקפת את האנשים הרבים שחשו שהם חלק בלתי נפרד מהאידאולוגיה הקומוניסטית, ולא היו מסוגלים לקבל את הסדר החדש ואת הפירוש החדש של ההיסטוריה, המגנה את הקומוניזם של ברית המועצות, בו האמינו.

ספריה של אלכסייביץ' תורגמו לשפות רבות ופורסמו ב-19 מדינות, אם כי רק שניים יצאו בארצה, בהוצאה פרטית בלבד; בתי-הדפוס הממשלתיים לא נתנו במה לעבודתה. היא גם זכתה בכמות גדולה יחסית של פרסים ספרותיים בינלאומיים, ביניהם פרס מדיצ'י (2013) פרס פרידריך (1998) ופרס האגודה הלאומית של מבקרי הספרות האמריקנים (2005).[2] עם זאת, לקוראי השפה העברית הייתה סבטלנה אלכסייביץ' פחות מוכרת, ועד זכייתה בפרס נובל לא תורגמו כתביה לעברית.[3]

בשנת 2023 ספרה זמן מיד שנייה, קצו של האדם האדום יצא לאור בעברית על ידי ספריית הפועלים, תרגמה מרוסית פולינה ברוקמן[4].

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סבטלנה אלכסייביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מאשה גסן, Svetlana Alexievich’s Nobel Win, ניו יורקר 8 באוקטובר 2015.
  2. ^ ynet, סבטלנה אלכסייביץ' היא כלת פרס נובל לספרות, באתר ynet, 8 באוקטובר 2015
  3. ^ גיא פרחי, ‏סבטלנה מי?, באתר ‏מאקו‏, 8 באוקטובר 2015
  4. ^ אתר למנויים בלבד מעין איתן, יצירה מפעימה שנפרדת מהעידן הסובייטי, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2023