יון פוסה
צילום מ- 2007 | |
לידה |
29 בספטמבר 1959 (בן 65) האוגסונד, נורווגיה |
---|---|
שם לידה | Jon Olav Fosse |
מדינה | נורווגיה |
מקום מגורים | Grotten, היינבורג אן דר דונאו |
מקום לימודים | אוניברסיטת ברגן |
שפות היצירה | נורווגית, נורווגית חדשה |
יצירות בולטות | The Name, בוקר וערב, Wakefulness, I Am the Wind, Olav's Dreams, Dream of Autumn, Melancholy II, Nightsongs, Melancholy, Weariness |
בן או בת זוג | |
פרסים והוקרה |
|
יון אולף פוסה (בנורווגית: Jon Olav Fosse; נולד ב-29 בספטמבר 1959 בהייבגסון) הוא סופר, מחזאי ומסאי נורווגי. נודע בעולם בעיקר בזכות מחזותיו. כותב גם שירים וספרים לילדים. יצירתו תורגמה ליותר מארבעים שפות. הוא חתן פרס נובל לספרות לשנת 2023.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יון פוסה נולד בהייגסון, שבחופה המערבי של נורווגיה, וגדל בסטרנדבארם.[1] בני משפחתו היו קווייקרים ופייטיסטים, והוא מייחס לכך את עיצוב השקפותיו הרוחניות.[2] בגיל 7 עבר תאונה קשה שסיכנה את חייו; הניסיון השפיע באופן משמעותי על כתיבתו בבגרותו.[3] הוא התחיל לכתוב בסביבות גיל 12. כנער, פוסה רצה להפוך לגיטריסט רוק, והחל להקדיש זמן רב יותר לכתיבה כשוויתר על שאיפותיו המוזיקליות.[2] הוא ניגן גם בכינור, וחלק ניכר מכתיבתו בגיל העשרה כלל יצירת מילים משלו לקטעים מוזיקליים. כשהתבגר, הוא הושפע מקומוניזם ומאנרכיזם והגדיר את עצמו כ"היפי".
פוסה למד ספרות השוואתית באוניברסיטת ברגן, ובמהלך לימודיו החל לכתוב בנינושק.[3] רומן הביכורים שלו, Raudt, black ("אדום, שחור"), ראה אור ב-1983 והושפע מהסופר הנינושקי טרג'י וסאאס (Tarjei Vesaas).[3][2] הרומן עמד בניגוד לסיפורת הריאליסטית החברתית הפופולרית בנורווגיה באותה תקופה והדגיש ביטוי לשוני ולא עלילה.[2] הוא פרסם רומן שני, Stengd gitar ("גיטרה סגורה") ב-1985 ומחזור פיוטי, Engel med vatn i augene ("מלאך עם מים בעיניים") ב-1986.[2] ב-1987 קיבל תואר שני בספרות השוואתית, גם הוא מאוניברסיטת ברגן, ופרסם את הרומן השלישי שלו, Blod. Steinen er ("דם. האבן היא"). ב-1987 לאחר פרידתו מאשתו ב-1989, פרסם רומן ואוסף המסות הראשון שלו. בתחילת שנות ה-90 המשיך לפרסם רומנים ועבד עם אשתו השנייה, גרטה פאטימה סייד, על מספר תרגומים.[2]
הצגת הבכורה של המחזה הראשון שלו, "Og aldri skal vi skiljast" ("לא ניפרד לעולם"), התקיימה ב-1994. בגין מחזה אחר, "Nokon kjem til å komme" ("מישהו בדרך הנה") זכה בשנת 1996 בפרס איבסן.
כתביו תורגמו למעל ארבעים שפות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פוסה נישא שלוש פעמים. בשנים 1980–1992 היה נשוי לביורג סיסל (Bjørg Sissel), אחות, ולהם בן. בשנה שלאחר מכן התחתן עם גרטה פטימה סייד (Grethe Fatima Syéd), מתרגמת וסופרת הודית-נורווגית. בשנת 2011 נישא לאנה, שהיא סלובקית, הם מתגוררים בחלק מהזמן בהיינבורג שעל הדנובה (Hainburg an der Donau) שבאוסטריה. יש לו גם בתים בברגן ושניים נוספים בחלקים אחרים של מערב נורווגיה.[3] בשנת 2011 הציעה לו הממשלה הנורווגית לגור בבניין "גרוטן" ("המערה") במרכז העיר אוסלו, ששימש בעבר למגורים לאנשי רוח חשובים כמו המשורר הנריק ורגלנד, המלחין כריסטיאן סינדינג, המשורר ארנולף אוורלנד והמלחין ארנה נודרהיים.
במקורו היה חבר בכנסיית נורווגיה (אם כי תיאר עצמו כאתאיסט לפני 2012). בשנים 2012–2013 הצטרף לכנסייה הקתולית והצטרף מרצונו לטיפול גמילה כדי לטפל בבעיות אלכוהוליזם שלו.[4]
יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חלום על סתיו, מתרגם: גד קינר, 2005. במסגרת הפרויקט "קריאה ראשונה", הוצג בקריאה פומבית ב"קפה תיאטרון הקאמרי" בנוכחות המחזאי
- מישהו בדרך הנה, מתרגם: דורון תבורי, 2009. הוצג בתיאטרון תמונע בבימויה של לילך דקל-אבנרי
- בוקר וערב, מתרגמת: דנה כספי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ספרית פועלים, 2021
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גד קינר־קיסינגר, הכל קרה וכלום לא, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2023
- ניו יורק טיימס, יון פוסה, זוכה פרס נובל לספרות, מסביר כיצד תאונה בילדותו שינתה את חייו, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2023
- עופרה עופר אורן, "בוקר וערב": מה יותר חשוב מהלידה ומהמוות?, בבלוג "סופרת ספרים", 17 במרץ 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Creamer, Ella (5 באוקטובר 2023). "Jon Fosse wins the 2023 Nobel prize in literature". The Guardian. נבדק ב-5 באוקטובר 2023.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Storfjell, Troy (2004). "Jon Fosse". In Thresher, Tanya (ed.). Dictionary of Literary Biography: Twentieth-Century Norwegian Writers (באנגלית). Vol. 297. Farmington Hills, MI: Gale. pp. 95–101. ISBN 0-7876-6834-6.
- ^ 1 2 3 4 Merve Emre, Jon Fosse's Search for Peace, The New Yorker, November 13, 2022
- ^ Kvamme, Kjell (16 בנובמבר 2013). "Jon Fosse er blitt katolikk: Som å kome heim". Vårt Land (בנורווגית). אורכב מ-המקור ב-19 בנובמבר 2013. נבדק ב-5 באוקטובר 2023.
{{cite news}}
: (עזרה)
זוכי פרס נובל לספרות | ||
---|---|---|
1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) |